blogBaner
שתפו... Pin on PinterestShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn
blogBanerSmall

כל הטעויות שעשיתי בדרך לסטודיו מצליח משלי לעיצוב גרפי ואיור

פיסול קבוצתי בגן הבוטני | מיכל נמצוב

הכל התחיל בגיל ממש צעיר, במגמת מחול. כן, מחול. קלאסי וג'אז.
וליד זה חוגים וקיטנות של המוזיאון. וגם קצת צופים לגיוון.
תוסיפו לזה הפרעת קשב וריכוז עם אבחון מגיל ממש צעיר.

ואז הגיע גיל חטיבת הביניים וההורים שלי הציעו שאלך ללמוד בתיכון לאמנויות. אז התקבלתי ליתר ביטחון גם למגמת מחול וגם למגמת אמנות. ומהר מאוד עזבתי את המחול. כשהיה צריך לבחור בין פיסול לעיצוב גרפי בחרתי פיסול. ואחרי חודשיים עיצוב גרפי. ושם נשארתי. (התמונה שלמעלה היא מתוך פרוייקט של פיסול קבוצתי שהשתתפתי בו כחלק משיעור פיסול בבית הספר. הפסל הוצב בגן הבוטני בירושלים עד שלבסוף שקע יום אחד באגם)

היום כשאנחנו רוצים לצאת לבילוי ואני צריכה לבחור אני מבקשת מבעלי שיבחר בעצמו, כי אני פשוט לא נהנת להתלבט. אני אפילו דיי סובלת מזה. ואני מתלבטת סדרתית. לפעמים אני מעדיפה להחליט רק בשביל לסיים עם זה. וזה בדיוק מה שקרה לי עם העיצוב הגרפי ועם איפה שהסטודיו שלי ניצב היום. סיימתי להתלבט והתחלתי לקבל החלטות.

כי מאז שבחרתי בעיצוב הגרפי הפסקתי לקפוץ ממקום למקום. וגם כאחת שנחלה הרבה קשיים בתחום ידעתי שזה משהו שאני הולכת לפצח. על איזה קשיים אני מדברת? על הקשיים שהביאו אותי לאיפה שאני היום והפכו אותי למקצועית יותר.

זה התחיל בטכנופוביות שלי (כן כן גם מעצבים גרפיים שעובדים כל יום על המחשב יכולים להיות כאלה) שגרמה לי לחפש דרכים יצירתיות להכין מטלות עם מינימום התעסקות במחשב. כך למשל חקרתי את כל נושא החומרים, הטקסטורות והציור הידני. והתידדתי מאוד עם הסורק ועם קולאז'ים. ולימים, זה הפך להיות הבידול שלי. (כמובן שאני כבר חברה טובה ובקשר יום יומי עם המחשב והתוכנות).

התנסות-בחומרים

מימין: התנסות בקולאז' מתקופת החטיבה. משמאל: ציור מתוך פרוייקט הגמר בתיכון

זה המשיך בלימודי התואר (תואר ראשון בעיצוב תקשורת חזותית) בו אפשר להגיד שלא הייתי חביבת המרצים. כי לא התאמתי למשבצת. למדתי המון והכל התפרץ מאוחר יותר. ובזמן הלימודים הייתי זאת שעשתה את המשימה אחרת ממה שביקשו ממנה- ולא בכוונה. כי ככה ראיתי את הדברים מנקודת המבט שלי. ואת פרוייקט הגמר עשיתי פעמיים! כן, נכשלתי בפרוייקט הגמר שירקתי עליו דם במשך כמה חודשים טובים ושיגעתי עבורו את כל בני המשפחה והחברים (שפלא שעוד יש לי כאלה אחרי התואר הזה).

טעות 1: להקשיב לרעשי רקע. לנסות לעצב כמו מישהו אחר כדי להכנס למשבצת.

ואז, התחתנתי ועברנו לבאר שבע- קרוב לאוניברסיטה שם בעלי התחיל ללמוד. ובמשך סמסטר נסעתי פעם בשבוע חזרה לחולון למפגשי פרוייקט הגמר של אלה שעושים אותו שוב. כי אני החלטתי שאת התואר הזה אני מסיימת ויהי מה!

בתקופה הזאת, התחיל האתגר האמיתי. בדרום, לא הצלחתי למצוא עבודה תקופה לא מבוטלת. כי בסטודיו לעיצוב היתי יותר מאיירת ובעבודות למאיירים אמרו שאני יותר מעצבת גרפית. כבר החלטתי שאין ברירה ואני הולכת לעבוד במקום אחר, ללא קשר למקצוע. ואז מצאתי את עבודתי הראשונה- בבית דפוס. אפשר להגיד במילים עדינות שזאת לא היתה עבודת חלומותי. אבל למדתי שם המון! על תהליכי דפוס, סוגי הדפוס, סוגי הנייר ואיך הצבע נספג בהם. איזה נייר מתקפל טוב באיזה עובי, איזה סוג הדפסה תתאים לאיזה מטרה? כמה מחזיק כל דבר? ועוד. וגם למדתי מה לא לעשות בכל הקשור לטיפול בלקוחות. והכל נרשם לי בראש.

טעות 2: לקחת עבודה שלא מתאימה לי.

כשלא יכולתי יותר (כי התעסקתי בעיקר בדפוס עצמו) עברתי לעבוד במשרד פרסום חברתי. שם התעסקתי הרבה בכל הקשור לעמותות וחינוך, ועיצובים שהם חלק מקמפיין שיווקי ומיתוגי שלם, לא רק נגיעות נקודתיות. כמו שבמקום העבודה הקודם למדתי את ההשלכות להתנהלות לא מומלצת עם לקוחות, הוספתי לידע שלי את המשמעות של סביבת עבודה בעיתית.

טעות 3: סביבת עבודה שלא מעוררת בי השראה ולא מפרה אותי.

אחר כך הגעתי למשרד מיתוג ופרסום ביתי שם למדתי הרבה על היכולת להיות קרובה ללקוחות ברמה האישית ועדיין להיות איתם בקשר עסקי. על היכולת לשלב בין משפחה לקריירה, על עבודה מול גופי תרבות גדולים ומכובדים בצורה אישית ורגישה.

טעות 4 שבזכותה פתחתי בסוף את הסטודיו: לנסות לג׳נגל לאורך זמן בין משרה כשכירה לעצמאות מבלי להבין בין השורות שהגיע הזמן לקפוץ למים העמוקים.

מכיוון שהעבודה במקומות האלה היתה רק בחצי משרה, את החצי השני דאגתי למלא בעבודות קטנות כפרילנסרית. ואז הגיע הרגע שהייתי צריכה לחפש עבודה חדשה שוב. ונשברתי! זאת הרגשה נוראית לא לדעת כמה זמן תחזיק העבודה הבאה. היה לי הרבה חוסר מזל במקומות העבודה בהם עבדתי ובדרבון המשפחה החלטתי לא לסמוך יותר על אחרים, לצאת לעצמאות ולהיות אחראית מלאה על עצמי, על ההכנסה שלי.

בשבוע הראשון מצאתי את עצמי בוהה בקירות ומחכה שהטלפון יצלצל. ויודעים מה? הוא לא צלצל! ואז הכנתי פליירים (שהיום בדיעבד אני לא ממליצה לאף אחד להוציא כאלה) והלכתי לחלק אותם בין החנויות. אז התחילו להתקשר. והשקעתי את הנשמה ועיצבתי הכל בפינצטה, ועשיתי מלא מלא סקיצות ובכל זאת תמחרתי את עצמי נמוך כל כך שזה היה נראה שאני כמעט משלמת ללקוח שיקח ממני עבודה. כי הייתי להוטה להגיע ללקוחות. ואז ירד הפיק ושוב שקט. ושוב הכל מחדש. ובעיקר ההרגשה שלא ברור לי מה אני עושה לא טוב ולמה לכל האחרים זה כן מצליח? אם כל הטעויות!

הבנתי שזאת לא הדרך ובטח יש משהו יעיל יותר לעשות, אז נרשמתי לקורס שיווק. ולאחריו לעוד אחד. ואז ליווי עסקי. ובכל שנה אני מוסיפה עוד ועוד קורסים.

אודות מיכל נמצוב

בחמש שנות קיום הסטודיו, זה שהקמתי בבאר שבע מפליירים שחילקתי בעיר העתיקה, הגעתי לסטודיו פעיל בו לקוחות מכל הארץ ומחו"ל, יוצרים קשר על מנת לקבל את השירות שלי בו טביעת היד והמכחול שלי ומוכנים לשלם על כך בהתאם. יצאתי לשתי חופשות לידה ואת שתיהן סיימתי כשיש ברשותי רשימות המתנה של לקוחות. בשעה 16:00 אני יוצאת לקחת את הילדים מהגנים והלקוחות שלי יודעים שאני אמא לפני הכל, ועוד אף פעם לא עמדתי במצב בו זה פגם לי בהכנסה. בזמן חופשת הלידה העסקתי עובדת על כל המשתמע בכך. בארגון הנטורקינג בו אני חברה למדתי על קולגות ועל היופי שבהן. והסטודיו, עכשיו כמו שחלמתי הוא כבר מחוץ לבית.

מכיוון שהיום שלי קצר והמשימות מרובות וכוללות פגישות, קבוצת נטוורקינג, לימודי שיווק מתחלפים, סיעורי מוחות וכמובן עבודה תכל'ס, התייעלתי מאוד ולמדתי איך לתת ללקוח שלי את ההכי טוב שלי ואת כל מה שמגיע לו בצורה הרבה יותר עניינית. הלקוחות יודעים שאני תמיד שם בשבילם, יש לי את כל הזמן שבעולם כשאני בשיחה איתם, וחשוב לי להבין אותם עד הסוף. אני אוהבת לצ'פר ולא מרשה לעצמי להוציא מהסטודיו עבודה לא מקצועית.

אם רק היה מישהו לספר לי את כל מה שלמדתי דרך הרגליים מאז פתיחת הסטודיו ועד היום ברגע הפתיחה הייתי חוסכת לעצמי כל כך הרבה! הרבה זמן, הרבה כסף, הרבה תסכול והרבה התפזרות וחוסר יעילות. היתי מרוויחה הרבה יותר כסף, הרבה יותר לקוחות והרבה יותר זמן פנוי. זה היה יכול להיות ממש קיצור דרך!  את כל אותם ההרגלים שעכשיו נראים לי ברורים מאליהם אבל כטריה בעצמאות לא הייתי מנחשת.
כי אני יודעת שאני מביאה איתי ללקוחות יחד עם עיצוב ייחודי משהו שהוא מעבר. והמשהו הזה מחזיר אותם אלי בכל פעם מחדש. ואם אתם רוצים ללמוד את המשהו הזה, אתם מוזמנים ללחוץ עכשיו כאן ולצאת איתי לדרך. כי אני יודעת, שמעצבים גרפיים ומאיירים מקצועיים מרוויחים יותר!

‏6 תגובות

  1. נרקיס שגב ב- 11/04/2017 בשעה 09:48

    מיכלוש, היה מרתק לקרוא את כל המסלול שעברת שבחלקו הכרתי אותך והוא סימבולי מאוד לחג הפסח, בהחלט יש הרבה מה ללמוד ממך

    • מיכל נמצוב ב- 13/04/2017 בשעה 11:03

      נרקיס תודה רבה. כיף שנכנסת לקרוא

  2. הילה שפיצר ב- 18/05/2017 בשעה 23:01

    כל הכבוד מיכל!
    הסיפור שלך מאוד מעודד 🙂

    • מיכל נמצוב ב- 21/05/2017 בשעה 08:43

      תודה הילה, אני מאמינה שבאמת כשיש התמדה וחזון מסויים בראש, בסוף כולנו מצליחים!

  3. יאנה סטופ ב- 26/09/2017 בשעה 00:18

    מיכל , התרגשתי לקרוא
    לא מעט נקודות דומות בניינו
    אולי כי שתינו באות מעולם האומנות
    מרתק
    ןתודה על כל התובנות שהגיעו בעקבות הפוסט

    • מיכל נמצוב ב- 26/09/2017 בשעה 09:09

      תודה יאנה. נחמד לדעת שיש נקודות משיקות ושהרגשת הזדהות

השאר תגובה





חזרה למעלה